תקציר: תחת מילים יפות, כמו: "לכידות", "סולידריות" ו"יציבות", מציע ד"ר יוסף זהר מתווה כניעה לדינמיקה של ניסיון ההפיכה המתבצע בישראל מאז 2015, מועד תחילת 'מסע הציד' נגד בנימין נתניהו. הנה ביקורתי על הצעתו, והוא בהחלט מוזמן להשיב.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר תשובה למאמרו של ד"ר יוסף זהר: "לא למשפט בכל מחיר". למאמר המקורי, לחצו כאן.

*  *  *

לאחרונה, פרסם ד"ר יוסף זהר מאמר באתר זה על משפט נתניהו, תחת השם: "לא למשפט בכל מחיר", שבו הוא מציע מתווה מדורג לסיום המשפט, בשם ה"סולידריות", ה"לכידות" וה"יציבות":

• ראשית, עיכוב מיידי של המשפט.
• שנית, הגבלת כהונת ראש הממשלה בחוק יסוד.
• שלישית, פרישה 'טבעית' של בנימין נתניהו בסוף הכהונה.

לד"ר יוסף זהר זכויות רבות באבחון ראשוני של הנזק שהולך המשפט הזה לעולל למדינת ישראל. גם ניסיונו האישי עם דורסנות מערכת האכיפה מקנים לו זווית ראיה ייחודית על הדברים. אבל, דווקא משום כך הופתעתי מהצעתו מאוד. שהרי, איזו סולידריות לכידות ויציבות תביא הכניעה ל'מהפכת הצבע' שמבצעת 'אליטת ההון' בישראל מאז 2015, מועד תחילת 'מסע ציד' ('פישינג') נגד בנימין נתניהו?

הנה ביקורתי, והוא בהחלט מוזמן להשיב.

רלטיביזם פרוגרסיבי במקום עובדות

עובדות מייצרות 'אמת'. מהי האמת של זהר? הוא מדלג על שלב הצגת העובדות ומגיע ישר למשמעויות ולמסקנות. אבל מסקנותיו מאפשרות לנו להבין אלו עובדות עמדו נגד עיניו ואלו לא:

• אין עיסוק בשאלה, את מי משרת המשפט היום ומי נפגע ממנו. אטען כי המשפט הוא מסע בחירות מתמשך עבור נתניהו והוא אחד המקורות החשובים שיש לנו היום להבנה של עומק השחיתות שאליה נקלעה מערכת אכיפת החוק והמשפט. עובדה זו תלך ותתחזק כשיגיע הרגע שבו אביחי מנדלבליט, שי ניצן, רוני אלשיך ויהודית תירוש יעלו להעיד.
• אין עיסוק בשאלה, של מי האינטרס לעצירת המשפט. שהרי, רוב תומכי הימין בעד המשכת המשפט, למרות שאין לאיש אמון בצדק שמערכת המשפט יכולה לנפק.
• אין עיסוק בשאלה האם התקיימה - ועדיין מתקיימת - בישראל 'מהפכת צבע' שבה מעצמות זרות: ממשל ביידן, האו"ם ומוסדותיו על בתי הדין הבינלאומיים שלו והאיחוד האירופי תומכים בכספים ונותנים גיבוי פוליטי לקבוצה ששתלה שלוחות ממאירות בממשל הציבורי של המדינה, במטרה להחליף שלטון נבחר ולמסד פה, למרות רצונם ההפוך של האזרחים, 'מדינת כל אזרחיה' (למה טויח משפט הפצ"רית והקשר שלו ליועמ"שית ולפרקליטות? כיצד הם קשורים למשפט נתניהו?).
• אין בחינה, האם התקיים 'מסע ציד' נגד נתניהו במטרה לסלקו מהזירה הפוליטית, והאם המשפט הוא חלק מרכזי ב'מהפכת הצבע' הזו.
• אין בחינה האם 'נשתלה' עבירת השוחד - למרות ש'אינה מחזיקה מים' (קביעת שופטי נתניהו) - רק כדי להביא את נתניהו לידי התפטרות.
• אין עיסוק בעוולות שצצו במשפט, שדי בהם היה לעצור משפט של כל אזרח רגיל.
• אין בחינה אם הארכת המשפט משמשת אליבי לאנשי מערכת האכיפה למשוך זמן, כדי למנוע את חקירתם על פשעים שביצעו ביודעין.
• אין קישור של הפרשה לטיוח המתמשך של 'פרשת הרוגלות' שאם תחקר, תביא ללא ספק לשפיטה של בכירים מאוד במערכת האכיפה, ולמאסר של חלקם.

משמע, ה'אמת' שראה זוהר לנגד עיניו שונה תכלית שינוי מה'אמת' של תומכי נתניהו. למרבה ההפתעה, דווקא ד"ר יוסף זוהר נפל בעיני ל'בור' של הרלטיביזם הפרוגרסיבי ווקיסטי, שמקדש את האמת של החשובים באמת, ומבטל את העובדות ואת האמת של החשובים פחות. כי אחרת, איך אפשר לדבר על סולידריות, לכידות ויציבות כשהעם נכנע לאליטה הקורסת שלו? וכמה זמן תחזיק תכניעה הזו מעמד לפני שתתפרץ שוב מול אבדן הדרך של הפרקליטות ובתי המשפט?

כך נוצרת היררכיה חדשה של אמיתות, והאמת ה'נכונה' אינה מוכרעת עוד בדיון פתוח, אלא באמצעות פוליטיקה של זהות. התוצאה היא שיח ציבורי שבו שאלת האמת נדחקת לשוליים, והמאבק המרכזי הופך להיות על מעמד מוסרי ועל שליטה בשפה. הכתיבה הזו משרתת מנגנון כוח, וכמו כל מנגנון כזה, הוא מעצב מחדש את גבולות השיח הציבורי ואת האפשרות עצמה לדיון דמוקרטי משותף, למרות המילים היפות על לכידות ויציבות.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: רלטיביזם ופירוק האמת ע"י ה־ WOKE, לחצו כאן]

היהירות והבוז האופייניים ל'אליטת ההון': המנהיג כ"סרח עודף"

כתב זהר: "ההתעקשות על משפט עד תומו תבטיח דבר אחד בלבד: שגם ראש הממשלה ימשיך עד תומו. השאלה היחידה היא של מי יהיה התום הזה: שלו, של המערכת, או של כולנו יחד". ועוד הוא כותב: ש"המשפט יצר "מנהיגות קשוחה" כי לנתניהו "אין מה להפסיד". הוא מסביר את הישגיו הפנומינליים של ראש הממשלה לא באישיותו, לא בדבקותו לאורך השנים בסוגיה האיראנית, לא בווירטואוזיות שלו כמדינאי, אלא בהצטברות הנסיבות, שגרמו לו לתפקד כך.

האם השימוש במילה "תום" בהקשר של נתניהו איננה חלק מהיהירות והבוז של האליטה כלפיו, שמניחה שכל פועלו נובע רק מהפחד מהמשפט, לא מחזון, לא מיכולת מנהיגות ולא מהמנדט הדמוקרטי שקיבל מבוחריו? הנה עתה אנו יודעים למי תודה על הישגי המלחמה: לאליטה שלנו, שרק בזכותה מוליך נתניהו את עמו באפקטיביות נחושה. לולא פתחה ב'מסע ציד' חסר תקדים להפלת ראש ממשלה מכהן, היינו כולנו נספים במלחמה... זו יהירות אינטלקטואלית המבזה את האיש, בנימין נתניהו, ואת המנדט שהעניק לו הציבור.

שהרי:

• ההישגים מול חמאס, חיזבאללה ואיראן הם מימוש של מדיניות ביטחונית עקבית, לא תוצר של "מצוקה משפטית".
• נתניהו עומד מול לחצים כי הוא מייצג את האינטרס הלאומי של הרוב שבחר בו, ולא בגלל כתב אישום.

וצריך לומר: מי שמתייחס למנהיג שנבחר פעם אחר פעם כאל "סרח עודף" שיש להיפטר ממנו, בז למעשה לרוב העם, והבוז הזה הוא הרי, אחד המאפיינים הבולטים של האליטה הישראלית השוקעת.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: דמוניזציה, בוז ולעג אישי הם נשק אימתני, על השימוש בבוז ובלעג ע"י אנשי הווק הפרוגרסיבי, לחצו כאן]

'פער הרלוונטיות' מהמציאות

האם באמת ד"ר יוסף זהר אינו מבין:

• שאליטת ההון ושלוחתה המשפטית מנותקות לחלוטין מהשטח?. שבג"ץ והיועמ"שית מותחים את החבל בפסיקות שערורייתיות ובחוות דעת הזויות, ושרוב העם - כמו נבחריו - כבר מצוי על סף אי-ציות אזרחי?
• שהמשפט הציף את העובדה, שהיועץ המשפטי לממשלה נסחט, שפרקליט המדינה ושהמפכ"ל לשעבר ביצעו עבירות חמורות כשיכורי כוח, שאסור לעבור עליהן בשתיקה ולטייחן?
• שהעם מבין את גודל מפעל הטיוח הפועל מול עיניו? [להרחבת המושג: 'טיוח', לחצו כאן].
• שהמשפט הוא חלק מהלוחמה המשפטית (Lawfare) לסילוקו של נתניהו מהזירה? [להרחבת המושג: 'לוחמה משפטית' (Lawfare), לחצו כאן].
• שהמשפט הוא כלי שנועד להסיר את החסם האחרון בפני הפיכת ישראל ל'מדינת כל אזרחיה'?
• שרוב תומכי נתניהו אינם מעוניינים בחנינה, אלא במיצוי החקירה של עדים כמנדלבליט, כשי ניצן וכרוני אלשיך? שהרי, אם התיקים 'תפורים', למה לא למצותם, כדי להמשיך ולחשוף את הריקבון במערכת?

ועוד: המאמר קורא לשמר את המערכת כדי שתוכל לתפקד בעתיד. וצריך לשאול: האם הכותב כמשפטן אינו מבין שהמערכת צריכה לעבור תיקון עומק (רפורמה יסודית) ולא "הנשמה מלאכותית" בדמות פשרה פוליטית, שתנציח את שלטון המשפטנים?

ונשאלת השאלה: האם עמידה על המשך המשפט עד לסיומו הטבעי אינה הדרך היחידה להוכיח, אם המערכת מסוגלת להודות בטעות או שהיא פוליטית לחלוטין?

סיכום: בין כניעה לריבונות

הבחירה שלפנינו אינה בין "התפוררות חברתית לתיקון ממלכתי" כפי שמציג זאת זהר, אלא בין כניעה למנגנון משפטי לא נבחר, לבין עמידה על עקרונות הדמוקרטיה, והצלת המדינה הציונית מפני אליטה שמאסה בעמה, ומבקשת - בדומה לאחיותיה, האליטות המערביות הווקיסטיות - למוסרה לידי המוסלמים.

סיום המשפט בעסקה או בחנינה, רק יאשש את התחושה שהמשפט היה כלי פוליטי מלכתחילה, ורק מי שמצוי בפער רלוונטיות עמוק יכול לסבור שבישראל של 2026, כניעה למנגנון המשפטי יכולה להיות עדיין אופציה קבילה.

בבחירות הבאות נראה כי נתניהו יבחר לכהונה נוספת הן בשל הישיגיו, והן בשל הקמפיין להפלתו בעיצומה של מלחמה, תוך 'יישור קו' עם האויב החמאסי ועם ממשל ביידן שעשה הכל להפילו. אבל, בדבר אחד אני מסכים עם זהר: כשיסתיים עידן נתניהו, נכון להגביל את כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות בלבד. הגבלה זו היא במהותה של הדמוקרטיה, שכן בקדנציה הראשונה פועל שליט להשגת מטרות הטווח הקצר כדי להיבחר, ובקדנציה השנייה הוא משוחרר מאימת הבוחר ויכול לפול להשגת יעדי הטווח הארוך הפחות פופולריים ואף לגדל לעצמו יורש.

[לאוסף המאמרים על 'מהפכת הצבע' הישראלית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תופעת חילופי האליטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• פנחס יחזקאלי (2026), אוסף המאמרים על 'מהפכת הצבע' הישראלית, ייצור ידע, 7/3/26.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים על תופעת חילופי האליטות.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי (2023), רלטיביזם ופירוק האמת ע"י ה־ WOKE.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: דמוניזציה, בוז ולעג אישי הם נשק אימתני, על השימוש בבוז ובלעג ע"י אנשי הווק הפרוגרסיבי.
• הרחבת המושג: 'מסע ציד' ('פישינג') על ידי מערכת האכיפה.
• הרחבת המושג: 'טיוח'.
• הרחבת המושג: 'לוחמה משפטית' (Lawfare).
• אוסף המאמרים על מדינה פלסטינית ו'מדינת כל אזרחיה'.
• אוסף המאמרים על 'ריבונות'.
• אוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה.
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), רלטיביזם ופירוק האמת ע"י ה־ WOKE, ייצור ידע, 13/6/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, ווק - WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), דמוניזציה, בוז ולעג אישי הם נשק אימתני. הכללים ה- 5 וה- 13 של סול אלינסקי, ייצור ידע, 7/6/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2025) הכל על תופעת חילופי האליטות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/1/25.
• פנחס יחזקאלי (2025) 'מסע ציד' ('פישינג') על ידי מערכת האכיפה, ייצור ידע, 29/12/25.
• פנחס יחזקאלי (2026), טיוח, ניטרליות מדומיינת ודינמיקת הישרדות של מערכות אכיפה, ייצור ידע, 17/1/26.
• פנחס יחזקאלי (2026), לשימוש לרעה במערכת האכיפה יש שם: 'לוחמה משפטית' (Lawfare), ייצור ידע, 16/1/26.
• פנחס יחזקאלי (2023), מדינה פלסטינית ו'מדינת כל אזרחיה' באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 24/11/23.
• פנחס יחזקאלי (2020), ריבונות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 9/7/20.
• פנחס יחזקאלי (2025), על אמון ולגיטימציה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/1/25.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.